לתקשורת אין שיניים 

במי שקורא את עמודי הפרשנים בעתונות ו/או נחשף
לתוכניות האקטואליה ברדיו ובטלויזיה, חייב להגיע
למסקנה אחת וחד משמעית:- שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן
(למרות השם, אין לו כל קשר לכותב טור זה) הוא אויב הציבור ,מספר אחת.

על פי כל הפרשנים ובעלי הדעה (להוציא אולי אחד או שניים)
דניאל פרידמן מונה ע"י אולמרט כדי לקעקע את מערכת המשפט
המפוארת שלנו ולהכפיף אותה לפוליטיקאים. זאת , כדי להציל את
אולמרט מציפורני החוק ולהפרע ממנה על מה שעוללה
לחברו הטוב, חיים רמון.
השר פרידמן, שיודע מדוע מונה לתפקיד, לא איכזב את שולחו ועם
כניסתו, לא ביזבז אפילו דקה מיותרת ומייד החל בהגשת רצף של הצעות
ותוכניות לרפורמה שכל מטרתן, הרס מערכת המשפט.
התנהלותו של השר פרידמן קוממה עליו את כל שופטי
ישראל, לדורותיהם וכאמור גם את כל התקשורת.
גם העובדה שהוא איננו סימפטי במיוחד ואיננו כריזמתי,
סייעה למסע הדמוניזציה.

לכן, לא קשה לתאר את ההפתעה ומפח הנפש שנגרמו לרבים,
בעקבות פרסום ,ממצאי סקר הפופולריות שנערך ע"י חב' טלסקר,
ערב ראש השנה, מהם עולה ששר המשפטים פרידמן הוא במקום
השלישי בדרוג הפופולריות, מייד אחרי דליה איציק וציפי לבני.
הייתם מאמינים?!

גם הפופולריות של ציפי לבני, די מפתיעה. כי בשנה האחרונה, מאז הגינוי
שלה את אולמרט והמשך שרותה בממשלה, היא חדלה להיות חביבת
התקשורת והפכה להיות שק החבטות שלה ובכל זאת ולמרות הכל היא
במקום השני, בדרוג הפופולריות!

לנוכח הממצאים המפתיעים האלה, חייבת להשאל השאלה,
הפשוטה "מה, התקשורת לא משפיעה על הציבור?"
והתשובה היא, לא. לא זו בלבד שהציבור לא מושפע ע"י התקשורת,
רובו הגדול בכלל לא נחשף אליה.

להערכתי, כ-70% מכלל הציבור (יהודים ברמות מסויימות,
דתיים לאומניים, חרדים, עולים חדשים וערבים)
לא נחשפים בכלל למדורי הפובליציסטיקה ותוכניות האקטואליה. חלקם
מחוסר ענין וחלקם כי אינם מבינים את שפת הפרשנים.
(בסקר שנערך בזמנו ע"י רשות השידור התברר שכ70% מהצופים במהדורות החדשות,
לא מבינים כ-40% מהנאמר בהם!)

מקרב אלה שכן נחשפים לפרשנויות (כ-30%), חלקם מקובעים בדעותיהם
ואינם מושפעים ע"י הפרשנים, לכאן או לכאן, וחלקם מוכנים לשנות
את דעותיהם, בהתאם לפרשנויות השונות. מכאן, עולה שלא יותר
מ-15-20%, מושפעים, במידה כלשהיא, ע"י התקשורת.

הערכה זאת, מקבלת אישוש אמפירי, בכל סבב בחירות, מחדש.
התקשורת שרוב פרשניה הפוליטיים הם בעלי אוריינטציה שמאלית,
תומכת בד"כ במועמדי מפלגות המרכז והשמאל אך דווקא מפלגות הימין
הן שזוכות ברוב הקולות.

אז מה המסקנה? שהפוליטיקאים יכולים לוותר על התקשורת?
לדעתי ,לא. הם רק צריכים ללמוד לעשות בה שימוש יותר מושכל.
עליהם להפנים ש"מובילי דעת הקהל" לא מובילים יותר מכ-15%
ולכן, בניגוד למעמדם, הם בעלי תפקיד משני, בלבד, במערך יחסי התקשורת שלהם.
אמנם, זה מעניין ומרתק יותר לשוחח עם נחום ברנע, דן מרגלית, אמנון אברמוביץ'
ויואל מרקוס או להתראיין אצל לונדון וקירשנבאום אבל, לצערם, השפעתם על כלל הציבור
דלה עד מאוד.
אם הם רוצים להגיע אל ולהשפיע על רוב ציבור הבוחרים עליהם
למצוא מסילות אל המקומות שהציבור הזה נחשף אליהם, כגון:
תוכניות ריאליטי, תחרויות כוכב/רקדן/רזה/פעלולן נולד,
תוכניות אירוח, תוכניות טריויה, מדורי האסטרולוגיה, הספורט, הרכילות
וסגנון החיים. 80% מהציבור דובר העברית, הנחשף לתקשורת, נמצא שם ולא
בשום מקום אחר.
אלה, אולי , חדשות לא נעימות אבל זו המציאות.
אז,כמו שומרים בני דודנו, "אם ההר לא בא אל מוחמד, על מוחמד לבוא אל ההר"
ואם מוחמד כך, קל וחומר כל פוליטיקאי, מצוי.

ועוד מסקנה. כדאי למערכת המשפט , על כל מרכיביה, לעשות חשבון נפש,
נוקב, בימים אלה של עמידה לדין בפני השופט העליון, ולברר למה רוב הציבור תומך בפרידמן.
מה הסיכויים שזה אכן יקרה? אפס.
למה? כי כל מערכת ממוסדת, רגילה להגן על עצמה בפני השואפים לשנותה.
הרבה יותר קל ונוח לשמור על הקיים והמוכר, מאשר לשנות ולהשתנות.


הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

פורסם ב-YNET ב-24.9.07